אנחנו הגעגוע לעתיד
מאת: איריס הרדן
יסמין אוהבת את נדב ומוכנה לנסוע איתו לגרמניה. הוא אוהב אותה קצת ורוצה שתבוא איתו, אבל הלב שלו שייך לקהילה הרוחנית המיוחדת הזו שהוא מצא שם. יסמין לא מוותרת ומנסה לבנות משפחה ובית ואפילו להצמיח שורשים, למרות שגרמניה היא לא בדיוק החלום של משפחת ניצולי שואה. הנסיונות הכנים שלה לא מצליחים, אבל אז היא פוגשת גבר גרמני שסוחב גם הוא מטענים של דור שני.
זה סיפור על בניה וחורבן, על אובדן ישן ואובדן מודרני, זה סיפור על תקוה. הדמויות מספרות סיפור אינטימי אבל מהדהדות סיפורים, קונפליקטים ודינמיקות קולקטיביות של העם שלנו.
בהתחלה הייתה אהבה התלויה בדבר, ואחריה הגיעה אהבה שאינה תלויה במקום ובזמן, ובאמצע ביניהן היה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, זה שיהפוך אותנו למי שהננו.
_edited.png)
זהו זה, זה קורה. הספר שכתבתי בארבע השנים האחרונות הגיע לקו הסיום. אם אתם כאן, כנראה שהמילים שלי נגעו בכם לאיזה רגע.
אני כל כך מתרגשת ומזמינה אותכם להנות מהספר.
שלכם,
איריס
והנה מה שחלק מהקוראים חלקו איתי...
תאודורה
איריס אומרת שכתבה את הספר ב-4 שנים...
ואני אומרת שידעתי על הספר הזה כבר אז שהכרנו. זה ספר שהתחיל להיוולד עוד במהפכה הלשונית, לפני עשרות אלפי שנים, שניתנה לאדם היכולת לדבר על רגשות ולנהל שיחות נפש…
לאיריס ניתנה סגולת יתר: לצלול ולרחף, להתוות ולהוות, לפרום ולרקום במילים הכי רגישות ומבראשית - את שירת הלב, את מחרוזת הנפש.
רוני וידר
נהניתי מאוד מקריאת הספר, מהשפה ומהעדינות של הכתיבה. לקח לי קצת זמן להתחיל בקריאה, אך מרגע שהתחלתי זה היה מהיר, שלושה לילות וסיימתי. אז תודה לך! בקיצור מחכה לספר הבא.
טל מגד
איזה ספר מופלא! אני לא מצליחה להניח מידי עד שאסיים, בולעת כל מילה וכל משפט מהכתיבה היפייפיה שלך שבונה עולם שלם, ניואנסי, מורכב, מעודן, עמוק, כואב, אוהב, פיוטי אך כה ראליסטי
שיא היצירה בעיני זה לכתוב ספר. להוריד אל הכתב עולם ומלואו ולהצליח להכניס את הקוראים אל יקום שלם, אמין, משכנע וסוחף. את עשית את זה – ובגדול!
זה היה סוף שבוע מושלם שכלל ספר שאי אפשר לעזוב - וזה מזמן לא קרה לי - אז המון תודה, וכולנו כבר מחכים לספר הבא
אמנון ש.
קראתי וקראתי וקראתי ! משך השישי שבת ונהניתי.
מעניין מרתק כתוב בעברית מעולה.
נמשכתי לסיפור עד הסיום, תודה!
תודה ויישר כח.
אירית קילון
קראתי, סיימתי ומאוד נהניתי. מאוד אהבתי את אופן
הכתיבה, גם השפה העשירה והמגוונת וגם נקודות המבט המשתנות מדמות לדמות.
מחשבות רבות עלו אצלי בעקבות הקריאה על זוגיות, יחסים, בית ושורשים. וכמובן סממני הדור השני שגם כאן הבאת את הצד האחר.
אהבתי את הפתיח של כל חלק שהבאת מעולם הטבע ובכלל הרגשתי את הטבע בעוד מקומות בספר. באמת נהניתי והתרגשתי.
יעל מואב
לפני שבוע נפגשנו לארוחת ערב 9 מורות דרך, חברה מביאה חברה. אחת ממורות הדרך, שפגשתי לראשונה הביאה איתה ספר שכתבה, ספר ביכורים. מפה לשם, קצת סקרנות קצת לפרגן וקצת כי לא נעים לא לקנות, קניתי את הספר.
כאשר חזרתי הביתה, עם שעם הרבה ספקות, החלטתי לקרוא כמה שורות. אחרי 50 עמודים הכרחתי את עצמי להניח את הספר וללכת לישון, כי למחרת כבר בשעה 7:00 היה לי אימון. תוך שלושה ימים סיימתי את הספר.
אתחיל מזה שהוא כתוב נפלא, שפה מיוחדת, עשירה ומדויקת. תיאור הדמויות, המצבים החברתיים הוא תיאור מורכב ומעורר מחשבות של יחסי אהבה.
לא קורה המון בספר ובכל זאת הוא לא שעמם אותי לרגע, התעצבתי להיפרד מהדמויות שכבר למדתי לאהוב, ורציתי להמשיך ללוות אותן.
לא כל מה שמתואר בספר שכנע אותי אבל זה היה כתוב כל כך יפה שהפך לחסר חשיבות. תודה על ספר קסום ומחכה לספר הבא שלך
אלי שם טוב
קראתי את הספר החדש שלך בהנאה רבה... אהבתי את הסגנון ואת המסע הפנימי שגיבורת הספר והדמויות עוברות.
צלחת להעביר לכתב חוויות ודיאלוג פנימי בצורה מיוחדת ובשפה עשירה ובכל זאת הקריאה זרמה
.
תודה על כמה שעות של בריחה מהמציאות
לאה דור
הגעגוע לעונג שבקריאה: בספרה "אנחנו הגעגוע לעתיד" שברתי "דיאטת קריאת ספרות יפה" שתרגלתי יותר מדי זמן, כשהצטמצמתי לספרי עיון ובפרט בתחומים הקשורים למקצוע (הוראת דרך).
זללתי את ספרה של איריס בתיאבון והנאה, לגמתי אותו בדבקות ולרווייה, וסיימתי תוך יום וחצי - רק כי היו לי עוד אילו דברים לעשות; קראתי בישיבה במטבח ובפינת האוכל תוך הקראת דפים נבחרים לאמי; קראתי ברביצה על הספה בסלון וכמובן שקראתי בשכיבה במיטה; קראתי בכזו דבקות, עד שקופה'לה, החתולה, קנאה בספר והתחילה להתחכך בו, להסתיר לי ולהפריע כדי לקבל יותר תשומת לב.
הכתיבה של איריס זורמת, שוטפת, אפילו קלילה, יומיומית, ובה-בעת משובצת שפה ציורית ודימויים נהדרים, אבל לא מעמיסה מהם יותר מדי. והנושאים הכבדים (זוגיות, אכזבות, דור שני לשורדי שואה, הגירה) עמוקים, ומטופלים באופן המעורר רגשות והזדהות.
מומלץ בחום (קיץ, מה לעשות, חם)
